#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. חומר בקדשים מבתמורה (3) ובבתמורה מבקדשים (2) מה הם? ומה הפ' עשה שוגג כמזיד בתמורה (4)?	חומר בקדשים - שהקדשים עושין תמורה ואין תמורה עושה תמורה, הציבור והשותפין מקדישין ולא ממירין, מקדישין עוברין ואברים ואין ממירין. </p><p dir='rtl'>חומר בתמורה - שחלה על בעלת מום קבוע ואין יוצא לחולין להגזז ולעבד, ר' יוסי בר' יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא במוקדשים דכתיב &quot;יהיה קדש&quot; לרבות את השוגג,&nbsp;&nbsp;פ' שוגג כמזיד: חזקיה פ' שחשב שמותר להמיר ובכל זאת לוקה ובקדשים לא לוקה (במקדיש בעל מום) &lt;ל&quot;א בתמורה קדוש בקדשים לא קדוש&gt;, ר' יוחנן פ' כסבור לומר תמורת עולה ואמר שלמים שחור ואמר לבן בתמורה לוקה בקדשים לא לוקה, ר&quot;ל פ' בתמורה האומר תכנס זו ותצא זו מומר וכוותיה בקדשים סבור כשנולד מום יוצא בלא פדיון, רב ששת פי' באומר אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר מדעתי ונכנס והקדיש והמיר שלא מדעתו (רש&quot;י פ' בעל מחשבות היה ותוס' פ' שלא חשב כלום בשעת כניסתו) בתמורה לוקה בקדשים לא לוקה.	תמורה יז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. ר' אלעזר אומר הכלאים והטרפה והיוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין' מה הביאור? והיכי משכחת ליה? ומנין?	אמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה. כיון שאין קדשים לא משכחת שיהיה אפשר שיעשו תמורה אלא בבהמה שנטרפה לאחר שנקדשה, מקדיש ולד ויצא דרך דופן, כלאים טומטום ואנדרוגינוס בולד קדשים ואליבא דר' יהודה שסובר שולד עושה תמורה.&nbsp;&nbsp;</p><p dir='rtl'>הסביר רב פפא את טעמו של ר' אלעזר כבהמה טמאה שלא קריבה ואין במינה קריבה ואסורה באכילה ואין אפשר להקדישה כך טריפה שאינה נאכלת (והשאר נקראים מן אחר &lt;תוס'&gt;)	תמורה יז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. המקדיש את הטרפה האם אפשר לפדות אותה ומדוע?	אליבא דר' אלעזר שאומר שטריפה וכד' לא קדושין ולא מקדישין ודאי שהוא כמקדיש עצים ואבנים ונפדת, וכן אמר ר' אושעיא שנפדת. שמואל אליבא דרבנן שחולקים על ר&quot;א סובר שקדושה קדושת מזבח ואין פודים את הקדשים לאכילם לכלבים אלא קדושה למות (ובעלמא איכא מ&quot;ד שפודים את הקדשים להאכילם לכלבים). </p>	תמורה יז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז: יח. האם ולדות וולדי ולדות של שלמים (תמימים) קרבים ומדוע?	מעיקר הדין ודאי קרבים לחד מ&quot;ד מדכתיב &quot;אם זכר&quot; ולחד מ&quot;ד &quot;רק קדשיך' אלו התמורות 'אשר יהיו לך' אלו הולדות וכתיב &quot;תשא ובאת&quot; וכן סובר ת&quot;ק לדינא שעד עולם קרבים ר&quot;א סובר שולדות אין קרבים גזירה שמא יגדל עדרים עדרים (ר' אמי רצה ללמוד מ&quot;ואם זבח שלמים קרבנו&quot;&nbsp;&nbsp;ונדחה), ר&quot;ש אומר שנחלקו רק בולדות אבל בולדי ולדות אין מחלוקת, לרבה יודה ר&quot;א שיקרב שזה אקראי בעלמא, וריב&quot;ל אמר שיודו חכמים שלא יקרב שהרי ניכרת כוונתו ותני ר' חייא לסייע לו.</p>	תמורה יז:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז: מנין לולדות ותמורת שלמים שקרבים. והאם בבעלי מומים קדשים, ומנין, ולמאי הלכתא?	חד תנא יליף &quot;אם זכר אם נקבה&quot; 'זכר' לרבות ולד, 'אם' לרבות בעל מום, 'נקבה' לרבות תמורה אם לרבות תמורת בעלי מומים ואין ללמוד להיפך שולד לשון זכר ותמורה לשון נקבה.&nbsp;&nbsp;בבעלי מום שאמרנו שקדשים, שמואל ורבא אמרו להקרב ואליבא דר&quot;א (שסובר שהמפריש נקבה לעולה וילדה ולדה קרב לגבי המזבח) וקמ&quot;ל שאף כאן שאין על אמו שם שלמים, בר פדא ורב פפא אמרו לרעיה ולדברי הכל.&nbsp;&nbsp;תנא אחר יליף &quot;רק קדשיך' אלו תמורות 'אשר יהיו לך' אלו הולדות 'תשא ובאת&quot; וצריך להקריבם שם דסמיך ליה &quot;ועשית עולותיך הבשר והדם&quot; והאי קרא הנ&quot;ל לומד כולו לבעל מום. [ואידך האי קרא ד&quot;תשא ובאת&quot; ילפי שצריך להביא הבהמה אפ' אם רועה או במרגיהו.]	תמורה יז:		
